חלוקת ירושלים

עמרי כבירי, עו"ד

 

אין איש בישראל אשר לא ידע כי יגיע היום והוא יידרש להכניס לסדר יומו במשבצת שעת הויכוח הפוליטי גם את הבעת עמדתו בנוגע לסוגיית חלוקת ירושלים. כמו ברוב הויכוחים הפוליטיים המתקיימים בארץ גם בנושא זה עוד יושמעו עמדות רבות אשר נדמה לי כי מעטים הם האנשים אשר יביעו עמדות אלה על תוך הסתמכות על בסיס עובדתי מוצק.

 

וכאשר אתם מביעים את עמדתכם האם אתם יודעים על מה אתם מסתמכים? מתי היתה הפעם האחרונה שביקרתם באותם שכונות ערביות אותם רוצים להחזיר ואשר בפועל מזה זמן רב נמצאות תחת השגחת הרשות? האם באמת אתם רוצים להמשיך ולשאת בנטל האחריות על תושבי שכונות אלו? נראה, כי מי שמכיר את המציאות באזור ירושלים יודע כי אין מדובר באמת בחלוקת ירושלים שכן זו מעולם לא אוחדה לה יחדיו.

 

הגיע הזמן לעגן את המצב הקיים בפועל למצב משפטי ברור תוך קבלת הכרת הקהילה הבינלאומית לגבולותיה הרשמיים של ישראל מחד וזכויותיהם של הערבים בתוך הרשות הפלשתינאית מאידך.

 

יחד עם זאת, כמי שמקצועו מחייב אותו לבחון הסכמים שונים הרי שמקל וחומר אני נדרש לבחון בשבע עיניים כל הסכם לחלוקת ירושלים לגופו ותוך הסתייגות זו אני מביע את עמדתי.

 

עוד נקודה אחת למחשבה: חשיבותה של ירושלים היא במקומות הקדושים הנמצאים בשטחה. מכאן, לכאורה, אין חשיבות ממשית בדבר עצם הריבונות על השטחים השונים אלא החשיבות היא בדבר השליטה על המקומות הקדושים. במצב הקיים כיום לא יהיה צד אשר יוכל לקבל כי הצד האחר הוא אשר ישלוט בשטחים הקדושים. הפתרון המתבקש, עם כך, הוא כי צד שלישי יחזיק במקומות קדושים אלה.

 

לסיום, יש מי שמתייחס לנושא זה בקלות ראש: כאשר דיברתי עם אחד מחבריי למקצוע על נושא חלוקת ירושלים הוא אמר את הדברים הבאים: "לדעתי, צריך לחלק את ירושלים כך שהישראלים יקבלו 50% והפלשתינאים יקבלו 48%. את האחוזים הנותרים יש לתת לעורכי הדין".