העסקת שוהים בלתי חוקיים-רמת הענישה

עו"ד סימה סלע - פלקס

א.      מבוא

מאמר זה נועד לבחון את רמת הענישה המקובלת בבית המשפט השלום בארץ בגין ביצוע עבירות על פי חוק הכניסה לישראל, בידי מעסיקים של שוהים בלתי חוקיים.

העסקת שוהים בלתי חוקיים והלנתם מהוות עבירות על הוראת סעיף 12 א (א) ו- (ב) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב - 1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל"), הקובעות כדלקמן:

"(א) מי שהעמיד, בתמורה או שלא בתמורה, מקום לינה לרשותו של תושב זר שנכנס לישראל שלא כדין או שיושב בה שלא כדין, או סייע, בתמורה או שלא בתמורה, לתושב זר כאמור להשיג מקום לינה, דינו, על אף האמור בכל חיקוק - מאסר שנתיים או קנס.

(ב) מעביד שהעסיק עובד שהוא תושב זר שאינו רשאי לעבוד בישראל לפי חוק זה, וכן מתווך כוח אדם שתיווך בקשר להעסקתו של עובד כאמור, דינו, על אף האמור בכל חיקוק - מאסר שנתיים או קנס."

ב.     רמת הענישה

כפי שיפורט להלן, רמת הענישה בעבירות הנ"ל, כלפי מעסיקים ומסיעים של שוהים בלתי חוקיים,  הינה חמורה במיוחד ודורשת על פי רוב הטלת מאסר בפועל, ולו לתקופה קצרה (כחודש ימים ועד מספר חודשים), זאת לנוכח מאמצי מערכת בתי המשפט למגר את התופעה באמצעות הרתעת המעסיקים הישראליים.

בניגוד למקובל בעבירות אחרות, בהן כאשר עונש המאסר שהוטל על נאשם אינו עולה על שישה חודשים, שניתן לרצותו בעבודות שירות, הרי שבעבירות דנן אין אפשרות להמיר את העונש לעבודות שירות, ובית המשפט דורש את ריצויו באמצעות מאסר בפועל.

יתרה מכך, כפי שיצוין להלן, עונש מאסר בפועל יוטל אף על מי שאינו בעל עבר פלילי קודם ומנהל אורח חיים נורמטיבי בדרך כלל.

ככלל יש לומר, כי עבירות של הלנה והסעה נחשבות חמורות יותר מעבירות של העסקה, ובהתאם לכך אורך תקופת המאסר, והכל שיפורט להלן.

כמו כן, נציין עוד וכפי שיפורט להלן, כי רק בהתקיימות נסיבות מיוחדות וקיצוניות, יורה בית המשפט על הימנעות מהטלת מאסר בפועל.

פסק הדין המנחה של בית המשפט העליון הינו רע"פ 5198/01 טלעת ח'טיב נ' מדינת ישראל, פ"ד נו (1) 769 (פסק הדין משנת 2001, להלן: "פרשת ח'טיב").

בית המשפט קבע בפרשת ח'טיב, כי לנוכח הפיגועים הרבים מתחייבת רמת ענישה חמורה וקשה. לפיכך נקבע כדלקמן:

"אם לא עומדות לעבריין נסיבות יוצאות מגדר הרגיל, יש לגזור עליו - ואפילו הוא אדם מן היישוב שעשה מעשיו מתוך תמימות או מחמת צורך דוחק כלשהו - עונש מאסר לריצוי בפועל, בלי מתן אפשרות להמירו בעבודות שירות." (סעיף 4 לפסק הדין)

הלכת ח'טיב עדין שרירה וקיימת והיא זוכה לאישורים רבים ע"י בית המשפט העליון.

לפני למעלה מחצי שנה, נטען בפני בית המשפט העליון, כי לנוכח הרגיעה המסתמנת במצב הבטחוני, מן הראוי כי הלכת ח'טיב תבחן מחדש. בית המשפט העליון סירב לשנות את מדיניות הענישה ודחה את בקשת רשות הערעור (רע"פ 4337/05 דאוד סואעד נ' מדינת ישראל, באתר lawdata.com, מיום 6.5.2005, ע"י כבוד השופט חשין).

וראה גם: רע"פ 3661/05 מאיר שטרית נ' מדינת ישראל, מיום 4.5.2005; רע"פ 876/05 מחמד בכרי ואח' נ' מדינת ישראל, מיום 3.5.2005; רע"פ 10706/04 מנצור סאלם נ' מדינת ישראל, מיום 30.11.2004, כולם באתר lawdata.com).

ב.1.       מדרג העבירות

על אף שמדיניות הענישה מחמירה הן בעבירות הלנה, הסעה והעסקה של שוהים בלתי חוקיים בניגוד לחוק הכניסה לישראל, הרי שנוצר מדרג חומרה לפיו על פי רוב, עבירות של הלנה והסעה נחשבות חמורות יותר מעבירות של העסקה שלא כדין.

כך לשם המחשה נציין, כי בגין עבירה של הלנה אישר בית המשפט העליון עונש של מאסר בפועל של שלושה חודשים, קנס כספי, מאסר על תנאי והתחייבות כספית (ראה רע"פ 1489/05 מאגד עוויסאת נ' מדינת ישראל, באתר lawdata.com, מיום 14.2.2005, ע"י כבוד השופט חשין).

כמו כן, לגבי עבירה אחת של הסעה נקבע, כי יש להטיל מאסר בפועל של 45 ימים וזאת בצירוף עונשים נוספים ובנסיבות הנחשבות מיוחדות המקלות עם הנאשם (ראה ע"פ (י-ם) 8588/04 מדינת ישראל נ' חמאזה גראדת, באתר lawdata.com, מיום 19.9.2004).

ב.2.       מהן נסיבות מיוחדות המצדיקות הימנעות מהטלת מאסר בפועל

כזכור, בהלכת ח'טיב נקבע, כי הכלל הינו הטלת מאסר בפועל בגין ביצוע העבירות דנן על פי חוק הכניסה לישראל,  אלא אם מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות הימנעות מכך.

על השאלה מהן אותן נסיבות מיוחדות אין תשובה חד משמעית בפסיקת בתי המשפט והעניין נתון לשיקול דעת בית המשפט.

ככלל, העדר עבר פלילי, אדם נורמטיבי באורח חייו, גיל מבוגר והיות הנאשם מפרנס יחיד של משפחתו אינן בגדר נסיבות מיוחדות המצדיקות הימנעות מהטלת מאסר בפועל.

מנגד, בעיות בריאותיות וכלכליות חמורות של הנאשם או בני משפחתו, עשויות להחשב במקרים מסויימים כנסיבות מיוחדות. במקרים אלו יורשע הנאשם בביצוע עבירה פלילית ויוטלו עליו קנס ו/או התחייבות להימנע מביצוע העבירה ומאסר על תנאי.

ראה: ת.פ. (פ"ת) 1988/02 מדינת ישראל נ' גרינברג בני, ת.פ. (שלום-פ"ת) 1989/02 מדינת ישראל נ' סיונוב בוריס; ת.פ. (שלום-נצרת) 3761/04 מדינת ישראל נ' שמואל אהרון (מיום 24.11.2004), כולם באתר lawdata.com).

ג.     הסדרי טיעון

מדיניותו המחמירה של בית המשפט העליון, כפי שהדבר משתקף בפרשת ח'טיב, הובילה אף להתעלמות של בתי משפט בערכאות נמוכות יותר, מהסדרי טיעון שהושגו בין הצדדים, במקרים בהם הסדרים אלו סטו מן המדיניות המקובלת באופן קיצוני.

פסק הדין המנחה בשאלת קבלת הסדרי טיעון או דחייתם הינו ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל (מיום 25.12.2002, באתר lawdata.com) שקבע את המבחנים הרלוונטים. ככלל, הסדר הטיעון הינו שיקול מרכזי בשיקוליו של בית המשפט הגוזר את העונש. עם זאת מדובר בשיקול אחד מבין רבים, ובית המשפט נדרש ליתן דעתו לכל שיקולי הענישה הרלוונטיים, ולבחון אם מקיים העונש המוצע את האיזון הדרוש ביניהם.

בבחינת הסדר הטיעון, נקודת המוצא היא מידת העונש המוצע בשים לב לסוג העבירה, לחומרתה ולנסיבות ביצועה. בית-המשפט אינו יכול לקבוע אם התקיים האיזון הראוי בין אינטרס הציבור לטובת ההנאה שניתנה לנאשם, בלא שיבחן מה היה העונש הראוי לנאשם אלמלא הסדר הטיעון, ומהי מידת ההקלה שניתנה לו עקב הסדר הטיעון.

בע"פ 9134/05 סלימאן תאבת נ' מדינת ישראל (lawdata.com מיום 18.5.2005), הינו ערעור על  סירובה כבוד השופטת ש' דותן לאשר הסדר טיעון שהושג בין הצדדים בקשר לעבירות הנ"ל ולא כלל מאסר בפועל.

השופטת דותן הטילה על הנאשם מאסר בפועל ואולם ערעור לבית המשפט המחוזי התקבל, וזאת בין היתר, מן הטעם שהנאשם ריצה בינתיים כבר חלק מתקופת המאסר בפועל שנגזרה עליו.  

ד.     סיכום

עבירות על פי חוק הכניסה לישראל (הלנה, העסקה והסעת שוהים בלתי חוקיים), הינן עבירות הנחשבות לעבירות חמורות במיוחד המצדיקות על פי רוב הטלת מאסר בפועל, גם על נאשם המנהל בדרך כלל אורח חיים נורמטיבי וזוהי עבירתו הראשונה על החוק.

אורך המאסר המוטל על הנאשמים נע בין 30 ימים מאסר בפועל ועד מספר חודשים, והכל בהתאם לכמות העבירות שבהם הורשע הנאשם.

ככל, עבירות של הלנה והסעה נחשבות לעבירות חמורות יותר מעבירות של העסקה, ואלו יחייבו הטלת מאסר בפועל ארוך יותר.

עוד יודגש, כי מדיניות מחמירה זו הנוהגת בעבירות על פי חוק הכניסה לישראל, שרירה וקיימת אף עתה, על אף הרגיעה היחסית במצב הבטחוני בישראל.